הזכות לתקשורת - אידיאולוגיה ומעשה

תקשורת היא צורך בסיסי וגם זכות בסיסית של בני אדם, בין אם יש באפשרותם לתקשר בדרכים המקובלות (דיבור ו/או כתיבה) ובין אם יכולת זו נפגעת עקב ליקויים חמורים בתקשורת. ליקויים אלו יכולים להיות מולדים או נרכשים במהלך החיים.

אנשים שיכולת התקשורת שלהם עם סביבתם נפגעה, יכולים להשתמש בתקשורת תומכת וחליפית (תת"ח), דהיינו מגוון אמצעים ודרכים הבאים לתמוך בתקשורת הלקויה, לאפשר לאדם להיות מובן ולתפקד בסביבה ובקהילה. תת"ח יכולה להיות ללא עזרים (שפת סימנים, ג'סטות, קולות) או עם עזרים כמו לוחות תקשורת (בתמונות, איורים, סמלים, אותיות ומילים), עזרים ומחשבים בעלי פלט קולי וציוד היקפי הנועד להפעלתם.

אמנת האו"ם לזכויות של אנשים עם מוגבלויות (מרץ 2007) מכירה בצורך ובחובה לאפשר לאנשים עם מוגבלויות לממש את זכותם לחופש הבעה ודעה ולנגישות למידע.

סעיף b בפרק 21 שבאמנה קובע:

"יש לקבל ולאפשר שימוש בשפת סימנים, ברייל, תקשורת תומכת וחליפית וכל האמצעים, האופנויות והפורמטים הנגישים של תקשורת לפי בחירתם של האנשים עם המוגבלויות באינטראקציות רשמיות"...
גם פרק 24 באמנה, העוסק בחינוך, קובע שעל המדינות לאפשר לאנשים עם מוגבלויות לרכוש מיומנויות חיים וחברה כדי לאפשר השתתפותם המלאה בחינוך כחברים בקהילה. בכדי להשיג זאת על המדינות לנקוט באמצעים המתאימים .... בכדי לאפשר לימוד כתב ברייל, כתב אלטרנטיבי, צורות של תקשורת תומכת וחליפית ועוד...

מחקרים מצביעים על כך שבין 0.8%- 1.2% מכלל האוכלוסייה חווים לקויות תקשורת חמורות הדורשות התערבות בטכנולוגיות מסייעות כמו: ״תוכנה קוראת מסך״. השימוש בטכנולוגיות הוא, אם כן, דרך חיים עבור האדם עם המוגבלות בתקשורת ומאפשר לו למצות את הפוטנציאל הגלום בו כמיטב יכולתו.

מקור: אתר אייזיק ישראל